מחזה: טרטיף

מאת: מולייר

הדמות: אורגון

-----------------------

הא! הא! אלו שמעת איך ובאיזו דרך

פגשתיו, כי אז ממנו לא היית מש.

יום-יום לכנסיה הוא בא וחרש-חרש

היה כורע על ברכיו, מולי ממש.

כל הקהל הביט נפעם איך מתפלל הוא,

איזו דבקות אין קץ! הנה הוא נאנח,

נואק, או מטלטל גופו כבכף-הקלע,

או לעפר נושק דומם בלב מרתח.

עם נעילה היה הוא אץ להקדימני

ומחכה לי עם מי-קדש העל הסף.

ממשרתו - אחרי רבו עונה אמן הוא-

שמעתי קורותיו ומחסורו כי רב.

תרמתי לו תרומות, אך בצניעות אין קצה

סרב תמיד לקחת את הסכום כולו.

זה רב מדי, אמר, יתן לי רק החצי.

איני ראוי לכך. לא, אדוני. לא, לא.

וכשעמדתי על שלי ,היה נותן הוא

את השארית, במעמדי, לעניים.

עכשו, ברצון האל, במעוני שוכן הוא,

והברכה בכל. מה טוב ומה נעים.

הוא על כבודי חרד. ומשום כך מקדיש הוא

רב תשומת-לב גם לאשתי, לשמר כבודה.

אם איש ישים בה עין, עולמות ירעיש הוא

וקנאתו רבה מקנאתי. עובדה.

הבן נא עד היכן אדיקותו מגעת,-

לא תאמין! כל שטות יחשב הוא לו לחטא

וכל אבק-חשש-עוון מעביר בו רעד,

ולא מכבר צוח כי רב חטאו משאת

על כי בשעת תפילה מחץ הוא בצפורן

פרעוש אחד, בכעס רב מכפי הצורך.

 

אורגון אל קליאנט:

אחי, שמר לשונך, פן תובילך הרחק היא....

מתוך דבריך המינות והכפירה

נושאות קולן. ראה נא, אחא, הזהרתיך,

אתה עשוי להסתבך בענין רע....

סטודיו למשחק משה ופניק, לה גרדיה 32 ת"א לפרטים: 052-2225324, דוא"ל vapnik.moshe@gmail.com