הסטודיו למשחק של משה ופניק

מחזה: עקומים

מאת: מרטין שרמן

הדמות: מקס

​

-----------------------

​

 

אני לא רציתי משולש ורוד, אתה אמרת לי שזה הכי נמוך אז לא רציתי, אז עבדתי על אני הולך לעבוד על הרבה עסקאות, הם לא יכולים להחזיק אותנו כאן בלי סוף, במוקדם או במאוחר הם ישחררו אותנו. אני רק "במעצר לצורכי הגנה" זה מה שהם אמרו. אני עסקה, כן אני טוב בזה.

הולך להישאר בחיים.

לאן אתה הולך?

אין לי אל מי לדבר...אל תלך,

לא חשבת שאני אעבור את הרכבת???

אני הולך להישאר בחיים, אני עשיתי. עשיתי עסקה,

הם אמרו שאם אני..אם אני אוכל..הם אמרו..אני עשיתי..הם לקחו אותי..לתוך החדר ההוא...הם לקחו אותי לחדר ההוא ברכבת..והם אמרו תוכיח שאתה לא..הומו..איתה..הם אמרו, אם אתה.. ואני עשיתי..

שכבתי איתה..רק. אולי...אולי בת שלוש עשרה... היא הייתה אולי... היא הייתה מתה...

רק. רק מתה דקות... כדור ב... והם אמרו... תוכיח שאתה... ואני הוכחתי... תוכיח הרבה מהם מסתכלים... שותים... "הוא קצת עקום" הם אמרו, "הוא לא יכול.." אבל אני שאתה..הצלחתי...

אני לא..אני לא... יודע. רציתי להישאר בחיים.

היא הייתה... כמו מלאך... להציל את חיי... רק התחילו.. השדיים שלה.. רק התחילו.. הם אמרו הוא לא יכול.. הוא קצת עקום.. אבל אני עשיתי ואני הוכחתי.. אני הוכחתי שאני אני אמרתי "אני לא הומו" והם צחקו, ואני אמרתי "תנו לי כוכב צהוב" והם אמרו "בטח, לא...

תנו לו להיות יהודי הוא לא הומו" והם צחקו הם נהנו.

אבל... אני... קיבלתי... את... הכוכב... שלי...