הסטודיו למשחק של משה ופניק

 

מחזה: ציד המכשפות

מחזאי: ארתור מילר

הדמות: ג'ון פרוקטור

-------------------------

 

הם רוצים שאתוודה ששיתפתי פעולה עם השטן, אם לא הם יהרגו אותי .

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶתְוַדֶּה בִּפְנֵיהֶם, אליזבת. מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת? מַה הָיִיתְ רוֹצָה שֶׁאֶעֱשֶׂה?

אֲנִי לֹא יָכֹל לָלֶכֶת לְעַמּוּד הַתְּלִיָּה כְּמוֹ קָדוֹשׁ. זֹאת הַעֲמָדַת פָּנִים. זֶה לֹא אֲנִי, אֲנִי לֹא אִישׁ כָּזֶה. אני בגדתי בך עם אביגייל, אליזבת והַיֹּשֶׁר שֶׁלִּי שָׁבוּר לְרְסִיסִים, אִם אֶתֵּן לָהֶם אֶת וִדּוּי הַשֶּׁקֶר הַזֶּה לֹא יִנָּזֵק שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה רָקוּב כְּבָר מִזְּמַן... הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁאַתְּ תִּסְלְחִי לִי אליזבת!

אֲנִי רוֹצֶה אֶת חַיַּי! לֹא אֲוַתֵּר עַל חַיַּי! אֲנִי מוּכָן לְהִתְוַדּוֹת.

זֶה רַע, נָכוֹן שֶׁזֶּה רַע? זֶה רַע.

מִי יִשְׁפֹּט אוֹתִי? אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׂמִים, מַה זֶה ג'ון פרוקטור? מַה זֶה ג'ון פרוקטור? מַה זֶה ג'ון פרוקטור? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה הוֹגֵן, זֶה מַה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב, אֲנִי לֹא קָדוֹשׁ.

שרבקה תִּתָּלֶה כְּמוֹ קְדוֹשָׁה, בִּשְׁבִילִי זֶה שֶׁקֶר!

הַאִם אַתְּ הָיִיתְ נוֹתֶנֶת לָהֶם שֶׁקֶר כָּזֶה? הַגִּידִי. אַתְּ לֹא הָיִיתְ נוֹתֶנֶת, גַּם אִם לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ הָיוּ חוֹרְכוֹת אֶת גּוּפֵךְ אַתְּ לֹא הָיִיתְ נוֹתֶנֶת! זֶהוּ חֵטְא!

שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, זֶהוּ חֵטְא וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ!

לָמָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת זֶה? כֻּלְּכֶם הֱיִיתֶם כָּאן עֵדִים – זֶה מַסְפִּיק.

OK

לֹא!!! לֹא, לֹא! חָתַמְתִּי עַל זֶה. אַתָּה רָאִיתָ אוֹתִי חוֹתֵם. זֶה נַעֲשָׂה! אַתָּה לֹא זָקוּק לְזֶה.

הַכְּפָר זָקוּק לְזֶה? אָרוּר הַכְּפָר! אֲנִי מִתְוַדֶּה לִפְנֵי אֱלֹהִים וֶאֱלֹהִים רוֹאֶה אֶת חֲתִימַת יָדִי עַל הַנְּיָר הַזֶּה! זֶה מַסְפִּיק! אֲנִי הִתְוַדֵּיתִי! הַאִם לַחֲרָטָה יֵשׁ עֵרֶךְ רַק אִם הִיא פֻּמְבִּית? אֱלֹהִים לֹא זָקוּק לַשֵּׁם שֶׁלִּי מְסֻמָּר עַל דֶּלֶת הַכְּנֵסִיָּה!

אַתֶּם לֹא תִּשְׁתַּמְּשׁוּ בִּי! אֲנִי ג'ון פרוקטור! אַתֶּם לֹא תִּשְׁתַּמְּשׁוּ בִּי!

יֵשׁ לִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים – אֵיךְ אוּכַל לְלַמֵּד אוֹתָם לְהַלֵּךְ כִּבְנֵי אֱנוֹשׁ בָּעוֹלָם אִם אֲנִי מָכַרְתִּי אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי?

אֲנִי אַשְׁחִיר אֶת פְּנֵי כֻּלָּם כְּשֶׁתְּמַסְמְרוּ אֶת זֶה עַל הַכְּנֵסִיָּה וְעוֹד בָּיוֹם בּוֹ הֵם יִתָּלוּ בִּגְלַל שְׁתִיקָתָם! הוֹכָחָה אַתָּה צָרִיךְ? אַתָּה בֵּית הַמִּשְׁפָּט, אֱמֹר לָהֶם שֶׁהִתְוַדֵּיתִי, סָפֵּר מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, אֲבָל הַשֵּׁם שֶׁלִּי לֹא יָכֹל לִהְיוֹת... אַתָּה לֹא מֵבִין שֶׁזֶּה לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר? מַה שֶׁאֲחֵרִים מְסַפְּרִים וּמַה שֶׁשְּׁמִי חָתוּם עָלָיו, זֶה שְׁנֵי דְּבָרִים שׁוֹנִים!

לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשֵּׁם שֶׁלִּי! מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שֵׁם אַחֵר בְּחַיַּי! מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְשַׁקֵּר וְחוֹתֵם אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי עַל שְׁקָרִים! מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי שָׁוֶה אֲפִלּוּ אֶת עָפָר רַגְלֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁנִּתְלִים! אֵיךְ אוּכַל לִחְיוֹת בְּלִי הַשֵּׁם שֶׁלִּי? נָתַתִּי לָכֶם אֶת נִשְׁמָתִי, הַשְׁאִירוּ לִי אֶת שְׁמִי!

אֲנִי יָכֹל!

תּוֹדָה לְךָ. חוֹלַלְתָּ אֶת הַקֶּסֶם, כִּי עַכְשָׁו אֲנִי בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה קָצֶה שֶׁל חוּט טוֹב בג'ון פרוקטור. אוּלַי לֹא מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לֶאֱרֹג מִמֶּנּוּ דֶּגֶל, אֲבָל מַסְפִּיק לָבָן כְּדֵי לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִפֹּל בִּידֵי כְּלָבִים כָּמוֹךָ.

אַל תִּבְכִּי, אַל תִּתְּנִי לָהֶם אֲפִלּוּ דִּמְעָה אַחַת! דְּמָעוֹת גּוֹרְמוֹת לָהֶם עֹנֶג! גַּלִּי לֵב שֶׁל אֶבֶן וְשִׁבְרִי אוֹתָם.