הסטודיו למשחק של משה ופניק

מחזה: בראשית

מחזאי: אהרון מגד

הדמות: חווה

​

-----------------------

​

 

בנים גדולים! כה שונים זה מזה...כמו אני ואדם. קין יש בו הרבה משלי- ואוהב את אבא. הבל...נפשו קשורה בי מאוד. תסביך אדיפוס כנראה...צר לי עליו...כה עדין ורגיש...קשה יהיה לו, קשה אוד...רכי-הלב נרמסים במלחמת החיים האכזרית...נפש יפה יש לו, פיוטית, אבל מי בימינו יודע להעריך תכונות אלו?...(נאנחת) צריכה הייתי ללדת גם בת. הכל היה שונה אז... הייתה עוזרת לי בעבודות הבית, יושבת לידי, והעיקר- לא הייתי בודדה כל-כך...לא הייתי נשארת לבדי ודואגת מה עושה אדם בשעה זו ואיפה הוא נמצא...(נאנחת) אבל בגילי, למעלה מארבעים...(צוחקת) זה מאוחר מידיי. לא אוכל ללדת עוד...כן, אינני צעירה כבר.פשפשת בארנק, מוציאה משם ראי קטן ומסתכלת בו) העור אינו חלק כל-כך..קמט פה ושם...(בבהלה, כשהיא מושכה בשערה אחת) מה אני רואה! שערת שיבה! אל אלוהים זה נורא!(תולשת את השערה ומשליכה אותה תוך כדי הסתכלות במראה) בכל זאת, אי אפשר לומר שלא הצלחתי לשמור על יופיי...בייחוד בהתחשב בתנאי החיים...פרכוס קל ויכולה אני להראות כבת...עשרים וחמש.(מוציאה שפתון וצובעת את שפתיה. מאבקת את לחייה בפודרה) לא רע! מה שקוסמטיקה יכולה לעשות אישה!...(לאחר הפסקה, בגעגועים) בכל זאת, הייתי רוצה לחזור לשם עוד פעם אחת, פעם אחת בלבד! להתהלך לי עירומה כביום היוולדי, בין העצים שופעי הפרי, בתוך העלווה הירוקה, לשמוע את שקשוק הנחלים, ללטף את עורם הרך של הנמרים, חופשית מעול, מדאגה...סתם כך, חיה לי להנאתי...(נאנחת ועוצמת את עיניה) הה, חלום שווא..

 

 

.