הסטודיו למשחק של משה ופניק

עיבוד מתוך סיפור קצר "חיי" מאת צ'כוב

עובד ע"י: ליאן בר-ניב

הדמות: מריה

​

-----------------------

​

מיסאיל, יקר שלי, נשמה טובה , מתוק שלי,

אני כ"כ מאושרת. 

מאז הכרתי אותך החיים שלי פשוט השתנו בצורה מדהימה.

אני כבר לא אותה ילדה בודדה שהייתי בבית של אבא. 

כל היום יושבת, קוראת ספרים, מביטה בחלון ולא רואה כלום.

רואה עצים, פרחים, כבישים, אנשים. אבל את העתיד שלי לא ראיתי.

ועכשיו אני ממש מגשימה את עצמי.

איזה כיף היה אתמול להופיע על הבמה. 

עזוב. אל תגיד. אני יודעת שהייתי מדהימה.

איך הקרנתי או על הקהל הא?

איך הפחתי חיים בפנים האפורים שלהם.

ובחיים שלך מיסאיל, הקרנתי אור?

איך היה הקול שלי?

אני מקווה שכן.

זוכר את ההתנהגות הגסה שלהם? איך הם היו צועקים בלילה מחוץ לבית שלנו, מבקשים וודקה.

אתה יודע, כבר כמעט שכחתי את התקופה הקשר שעברנו עם הפועלים.

וודקה! זה מה שחשוב להם בחיים. אחח כמה עלוב הקיום שלהם.

מיסאיל, הזרועות שלך, הפכו להיות כ"כ חזקות ושריריות מכל עבודת הפרך.

והפנים שלך, נראות כ"כ עמוקות וחרושות קמטים, כמו אדם זקן, חכם.

אולי אשיר לך משהו, רוצה שאשיר לך? טוב, הנה אקרין עליך קצת אור.

אתה נראה עייף. אתה עצוב?

שרה: "זה סיפור, על אישה ואיש בלילה קר, מה שהיה ביננו כבר נגמר. הוא אמר והיא שתקה אל החלון שענה לה בגשם."

טוב, ככה זה בחיים, כל אחד הולך לפי דרכו, החכמה זה תמיד להמשיך הלאה וללכת אחרי החלומות. אף פעם לא לעצור.

זה שיר על גבר שעוזב את אישתו בלילה ויוצא אל הגשם והיא נשארת ומביטה בחלון.

אני רואה שהירח כבר עלה, עוד מעט באים לקחת אותי מכאן.

כדאי שאתחיל להתארגן לא? שלא אאחר.

טוב, רק ללבוש את המעיל ולחבוש את הכובע. המזוודות כבר מוכנות.

מיסאיל. אני רוצה להגיד לך תודה שאתה כזה מדהים ומבין. אתה נשמה טהורה מיסאיל. תודה שאתה ככה נותן לי ללכת בלי לשאול שאלות.

ביי!