הסטודיו למשחק של משה ופניק

מחזה: רחוב

מחזאי: ג'ים קארטרייט

הדמות: ג'ואי

​

-----------------------

​

​

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הַמְּדִינָה הַזֹּאת סוֹחֶטֶת לִי אֶת הַמּוֹחַ מִתּוֹךְ הָרֹאשׁ.

נִשְׁבַּר לִי מִזֶּה. נִשְׁבַּר לִי מֵהַכֹּל. אֲנָשִׁים קוֹרְאִים עִיתּוֹנִים: "כּוֹכֶבֶת הָאֵירוֹוִיזְיוֹן", "הַזּוֹכֶה בַּלּוֹטוֹ", "רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בחו"ל", מְרַמִּים אוֹתָנוּ כֹּל הַזְּמַן.

מַה קוֹרֶה פֹּה קיביני-ביני-אממו? אֵיפֹה אֲנִי? אֲנִי שׁוֹכֵב פֹּה כְּבָר שְׁבוּעַיִים. תָּקוּעַ בְּתוֹךְ הַהַטְרָפָה. הַכְּאֵב יוֹשֵׁב עָלַי כְּמוֹ כּוֹבַע. כֻּלָּם מְשֻׁגָּעִים. הָעוֹלָם זֶה דְּלִי מָלֵא קִיא שֶׁל הַשָּׂטָן. כֹּל דַּקָּה זֶה טִמְטוּם. נִשְׁבַּר לִי מֵאֲנָשִׁים - אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים מְטֻמְטָמִים. שׂוֹרְפִים אֶת הָאֲוִיר עִם הַמִּלִּים הַמַּסְרִיחוֹת שֶׁלָּהֶם, הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּסְרִיחוֹת שֶׁלָּהֶם, הַמַּעֲשִׂים הַמַּסְרִיחִים שֶׁלָּהֶם. סֶקְס מְתֹעָב מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת רְקוּבוֹת. סֶקְס מַחְלִיא עַל מִזְרוֹנֵי- מַיִם. לְאֵיפֹה נֶעֱלַם הַבֵּן- אָדָם? לָמָּה הוּא כָּל כָּךְ טוֹעֶה? לָמָּה אֲנִי כֻּלִּי כְּאֵב? כֹּל סֶנְטִימֶטֶר מִמֶּנִּי זֶה פֶּצַע אוֹ בָּשָׂר נָא, אִם הֱיִיתֶם רוֹאִים אוֹתוֹ, הַלֵּב שֶׁלִּי זֶה כְּמוֹ מַרְפֵּק. הֵם גָּמְרוּ אוֹתִי, מַה עָשִׂיתִי! מַה הָיָה הַפֶּשַׁע שֶׁלִּי? אֶת מִי אֲנִי מַאֲשִׁים? אֱלֹהִים שֶׁנָּתַן לִי נִיצוֹץ שֶׁל נְבוּאָה? לֹא דַּי מִזֶּה, גַּם לֹא דַּי מֵהַהֶפֶךְ, מַסְפִּיק רַק כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ תִּסְכּוּל, מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לִדְחֹף אוֹתִי מֵעֵבֶר לַקָּצֶה. לֹא מְסֻגָּל לִמְשֹׁךְ אֵלַי הַחוּצָה מִישֶׁהוּ, לֹא מְסֻגָּל לַחְזֹר פְּנִימָה אֶל כֻּלָּם. אוֹי אֱלֹהִים אֲנִי הָלַכְתִּי כָּל כָּךְ רָחוֹק שֶׁמְּאֻחָר מִדַּי. אֲנִי חֲצִי מֵת וַאֲנִי לֹא עָצוּב וְלֹא שָׂמֵחַ, אֲנִי לֹא עָצוּב וְלֹא שָׂמֵחַ, אֵיזֶה מַצָּב מְזֻיָּן, מַסְרִיחַ, דָּפוּק, הַכּוּס שֶׁל הָאִמָּא שֶׁל הַמַּצָּב הַזֶּה. אֲנִי שָׁחֹר מִבִּפְנִים. הַמְּרִירוּת הִתְנַפְּחָה כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה שְׁחֹרָה עֲנָקִית בְּתוֹכִי. הַנִּצָּנִים שֶׁלָּהּ דּוֹפְקִים עַל הֶחָזֶה שֶׁלִּי לְהִפָּתַח. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁזֶּה יצא! תִּיצֵא! תִּיצֵא! שָׂטָן, אֱלֹהִים, שָׂטָן, אֱלֹהִים, שָׂטָן, אֱלֹהִים,

​

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַצִּיל אוֹתִי. מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה. מֻכְרָח לָבוֹא מִישֶׁהוּ לְהַצִּיל אוֹתָנוּ. אִם רַק הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לַמַּצָּב הַנָּכוֹן. אִם אֲנִי רַק אַצְלִיחַ לְהִכָּנֵס לַמַּצָּב הַנָּכוֹן. זֶהוּ זֶה. בִּגְלַל זֶה אֲנִי בְּדִּיאֶטָה. (הוא מביט סביבו, נזכר) כּוּס אמק אֲנִי בְּסֶרֶט אוֹ מַשֶּׁהוּ? (הוא נמתח) אאאאאאאאֲנִי מוֹצִיא צִפּוֹרִים לְבָנוֹת קְטַנּוֹת מְכֻסּוֹת בְּמִּיץ מָרָה וְדָם שָׁמֵן, זֶה הָיָה הַתִּקְווֹת שֶׁלִּי. אֲנִי מוֹצִיא חֲזִיר קָטָן קָשֶׁה, זֶה הָיָה הַגּוֹרָל שֶׁלִּי. אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹצִיא הַכֹּל הַחוּצָה אֲבָל אאאאאאאאאאֲבָל אֲנִי כֻּלִּי סְתִימַת מֵעַיִם שֶׁל מְרִירוּת, זֶה לֹא יוֹצֵא. אֱלֹהִים תִּתֵּן לִי מַשֶּׁהוּ מְשַׁלְשֵׁל אִם יֵשׁ לְךָ. הָא! אאאההה! אאאההה! אוה אאאההה! (הוא מזיע ומתעוות) תֵּצֵא, תֵּצֵא, בֶּן זוֹנָה מַסְרִיחַ. אוֹי לֹא!

הַמָּוֶת מָצַץ אוֹתִי דֶּרֶךְ הַקַּשׁ שֶׁהוּא תָּקַע לִי בָּעַמּוּד שִׁדְרָה! לֹא, תַּעֲזֹב אוֹתִי! אֲנִי מָלֵא כְּפוֹר שָׁחֹר. מִי עָשָׂה לִי אֶת זֶה? וְלָמָּה? לָמָּה? זֶה שָׁוֶה אֶת הַמַּאֲמָץ לִרְאוֹת אוֹתִי סוֹבֵל, כֵּן? אֲנִי מַאֲשִׁים אוֹתַךְ עֲבוֹדָה וְאוֹתַךְ דָּת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ, יָד בְּיָד, אַתֶּן רְצַחְתֶּן אֶת הַיֶּלֶד בָּאָדָם! רוֹצְחִים! זוֹנוֹת! הָיִיתִי מֵת לְרַטֵּשׁ לָכֶן אֶת הַבֶּטֶן וְלִרְאוֹת אֵיךְ כֹּל הַחוּם נִשְׁפַּךְ הַחוּצָה! גאאאאאאאאא גא גאאאאא אאאאאאא. גא. גא. אגאאאאאאאאא גא. גאאאאאאאאאא. אאא. גא גא. חָכָם, לֹא? חָכָם בַּלַּיְלָה, לֹא? לִגְמֹר שׁוֹכֵב הָפוּךְ עַל הַמִּטָּה. תִּרְאוּ אוֹתִי. אֲנִי כְּאֵב. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. תִּרְאוּ אוֹתִי אֲנִי הַפִּתָּרוֹן. אֵין פִּתָּרוֹן. נוּ אֵיךְ זֶה. זֶה הַתְּשׁוּבָה הֲכִי פְּשׁוּטָה וַחֲכָמָה שֶׁיֵּשׁ. הַתְּשׁוּבָה הָאַחֲרוֹנָה לַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה. אֵין פִּתָּרוֹן. (הוא מפסיק ולוטש עיניים) אֲבָל כֻּלְּכֶם מוֹסִיפִים "אוּלַי", נָכוֹן? (הוא קורץ, ואז מת)