אני

קטע מקורי מאת אבנר חדש

-----------------------

הדמות: אני

 

 

[טלפון] טוב, מתוקה. אבא אוהב אותך. תני לי את אמא, חמודה. ביי.

היי. אז ביום שלישי בשבע בערב, כמו שקבענו? ביי, לילה טוב.

 

[לקהל]אפילו לא מילה. שעה, שעתיים עברו ואפילו לא מילה. אין התחלה, אין תוכנית גדולה, אין פאנצ' מהמם. אין כלום. ריק.

יושב ובוהה, בוהה ועומד, הולך ובוהה, וכלום. שקט. דממה. ניסיתי הכל. קפה. טלוויזיה. טלנובלה, ערוץ 8, פורנו. עוד קפה. למלא תשבץ, לקרוא מילונים, תהילים, הארי קרישנה. נטול, ירוק, מיץ תפוזים. דממת מוות. פחד אלוהים!

כבר 6 בערב. הבטחתי לעצמי לסיים את הפרק עד היום. הבטחתי, ועוד לא התחלתי. מה חדש? עוד מעט נגמר היום, אלוהים. פעם היה פה רעש בשעה כזאת, אי אפשר היה לעבוד. עכשיו אפשר לעבוד כל הלילה, דיכאון.

יהודה, למה לא פשוט לכתוב? למה לא להניח את העט ולכתוב? תשרבט כבר משהו, נו, די כבר! מה כבר יכול להיות כל כך נורא בזה, אז יהיה מחורבן, מקסימום אפשר לזרוק, מקסימום יפרסמו בפנאי פלוס ומישהו יקרא את זה בשירותים? אבל אולי משהו יזוז בך. יותר טוב מלשתוק שעות, לתכנן בלי סוף, להרגיש דפוק, לא? שניים סוכר?

[מנסה לכתוב]אני לא מסוגל, אני יבש. כמו עלה במדבר. סדוק לגמרי. הכל צהוב לי ואני צמא.

 

למה לא יוצא ממני כלום, למה? איך הגעתי למצב הזה? שוב פעם העניין הלא סגור הזה. שתלך להזדיין, זונה. מה אני אעשה עוד שבועיים? איך אני אעמוד שם ואגיד לו, סליחה, מצטער, אבל לא כתבתי, זה עוד לא מוכן? מה אני אגיד, שהייתי מבולבל? שהייתי חולה? שזה בגלל ההסדרים החדשים איתה? שזה חד פעמי, שזה לא יחזור על עצמו, שלמועד הבא הכל יהיה מוכן כפול, שזה לא יפגע בלוחות הזמנים? הוא יסתכל עלי במבט מרגיע, יהמהם, יגיד לי בקול הבס הנעים שלו, יודה, לא צריך להילחץ, לא קרה כלום, זה קורה לכולם - זה דבר ידוע, שעוברים את זה. שנינו נדע שזה לא כך, שהסוף כבר התחיל. שתורן הספינה כבר מתפורר. ותיכף – רב החובל, אנו משתלטים בזה על הספינה.

 

[קפה] אה... קיפוד!

 

אבל מה אם זה ככה? הרבה אנשים שם בחוץ לא יכולים לחכות, לראות מה יהיה. יש מבקרים. עיתונאים. יש את הסטודנטית החמודה מטורונטו שכותבת לי. ויש חשבונות לשלם. מזונות. אם אתה לא כותב אתה לא קיים, אף אחד לא מתעניין בך יותר, אתה בקושי בנאדם. זו מלחמת קיום שם בחוץ, רק מי שאלים מנצח. העולם אכזרי לחלוטין. אבל מה אם אתה כותב גרוע? עדיף לעצום את העיניים? מה עדיף, להיות ליצן לילדים או להיות שחקן תיאטרון שייקספירי שמחכה כבר 20 שנה להתגלות? אותי כבר גילו. אותי כבר גילו ומאז זה רק הולך ונעשה יותר גרוע. יום אחד כולם יראו, שהמלך הוא עירום. המלך הוא הליצן. יבש!

 

[טלוויזיה]

 

מה הבעיה? אין בעיה. הנה. יש דמות. יש קונפליקט. יש גיבור. הוא חושב שאשתו בוגדת בו, הוא רואה את המאהב לפניו בתור לסופר. יופי, קלאסי. הפוטנציאל שם. מה עכשיו? שים את עצמך במקום הדמות, מה יקרה?

לא יקרה כלום. לא קרה כלום ולא יקרה כלום! אני לא אגיד לו אף מילה, אני אסתכל לו על הגב ואמשיך בתור! בלי רעש, בלי צילצולים, 2 קוטג', הנה העודף, לא רוצה לוטו, תודה יום טוב. אפס![מקמט דפים]

אין בי כלום...אולי בחיים אחרים, אולי במקום אחר זה לא היה ככה. אולי בטורונטו.

[כותב]אתה בסך הכל ליצן... [מפסיק לכתוב - לקהל]שבעה ספרים, שני רבי מכר, בית עם שני מפלסים – [כותב] וליצן...

סטודיו למשחק משה ופניק, לה גרדיה 32 ת"א לפרטים: 052-2225324, דוא"ל vapnik.moshe@gmail.com