אם אין לך את זה, בוא ללמוד את זה
ואם יש לך את זה, בוא להיות מקצוען
עיבוד לסיפור קצר- חיי/אנטון צ'כוב
עובד ע"י: אבנר חדש
-----------------------
או-ליו-ליו-ליו...
יקירותי, כמה טוב לראות אתכן! קצת חברה טובה לא תזיק לי. העבודה כבר הסתיימה לה לפני שעתיים, תתכבדו בקצת יין? וודקה? כמובן שלא....
גבירות כמוכן קשה למצוא, בעליכן צריכים לשמור עליכן היטב. לאשתי אין שכל. ערימה של שחת מרתקת יותר ממנה. וגם נקייה יותר. מה הטעם לשרוף על קשקוש כזה שעה תמימה? בזבוז זמן מוחלט. לא יודעת לדבר על דבר מלבד חיי היום-יום הקטנים. טובעת בפרטים עד שנעלמת בעצמה. שתבוא, שתבוא לבקר. לא אכפת לי,באמת, אבל שלא תבקש יותר מדי. לדבר! אני את שלי כבר עשיתי בחיים האלה. יותר מרוב חדלי האישים שמסביבנו, גבירות יקרות. שרצים.
אולי בכל זאת קצת וודקה? משהו? לא? אכפת לכן אם אמזוג לעצמי?
אני בדרך כלל לא שותה, אבל איתכן אני מרגיש משוחרר.
אשתי הראשונה היתה טיפשה אפילו יותר. כמה יכול אדם להאמין לכל מה שאומרים לו? חשבתי שיהיה נוח, קצת שלווה עוד לא הזיקה לאף אחד בחייו, בכל זאת כולנו עוברים הרבה, אבל כמה דיבורים אפשר לסבול? כמה משברים על כל קמט קטן? כמה לילות אבודים על פצעון שיצא? כל שיקוי שהציעו לה, היא לקחה בשתי ידיים. בסוף מתה. מטיפשות. ככה זה.
באמת, אני לא מבקש לעצמי הרבה. וודקה?
חשבתי שהשנייה לפחות תהייה נקייה. עור צח, מסורקת, שותה קפה, מתעוררת בבוקר בזמן. אבל בעיקר נקייה. מבריק אצלם בבית, מבריק! כמו שצריך, בני תרבות. לא?
לא. הארוחה היתה נעימה, אבל מתישהו השלפוחית לחצה. קמתי. הדלת למטבח לא היתה סגורה. היא לא שטפה את הכף. ישר מהריצפה, למרק. אתן מבינות עם מה אדם מתחתן, ועם מה הוא מתעורר בבוקר? אין תקווה למין האנושי, את זה כבר הבנתי. אנחנו המבודדים, אנחנו המיעוט, אנחנו צריכים לדבוק אחד בשני, גבירותי. חבל לי שתצטרכו ללמוד את זה על בשרכן. אפילו קמט עוד אין לכן. רררר... כל כך צחות.
אבל לפחות פה יש שקט, בטחנה. האיכרים, קצת וודקה, הם יעזבו אותך לבד. זה כל מה שבנאדם יכול לקוות לו, לא? לא הרבה מעבר. שרצים. מים?
באמת, כמה נעים לדבר איתכן. בנות שיחה נפלאות, תענוג. נדיר. הייתי בשמחה מזמין אתכן להצטרף אלי ל....
או-ליו-ליו-ליו....