הסטודיו למשחק של משה ופניק

מחזה: טרטיף

מאת: מולייר

הדמות: טרטיף

​

-----------------------

​

 

 

בהיות הלב שוחר את יתרונות הרוח

אין הוא שולל כליל את מעלות הגוף.

חושינו נהנים מחפצי-נוי, מדוע?

מפני שמספרים כבוד אל הם, ככתוב.

יש חן בבנות מינך ואור חסדי שמים

נשקף בן, אך בזיו פניך המאירות

נוצץ האור הזה מנה אחת אפים

ולא לשוא העין לא תישבע מראות.

בהסתכלי בך, הה, בריה כלילת תפארת,

נכפלת בי אהבתי את הבורא,

שכן מן התמונה וגם מן המסגרת

נשקף צלמו אשר אותו אני ירא.

תחלה, בהיות נפשי אליך משתוקקת,

חששתי שמא הדיחני השטן

אשר הציב אותך ברב תככיו מנגד

למנוע גאלת נפשי וישועתה.

אך לבסוף הברר לי, הה, גבירה נלבבת,

כי התשוקה הזאת לחטא לא תחשב

וכי עם הצניעות היטב היא מתישבת

ואז התר אהבה נתתי לו ללב.

ידעתי, רב מדי העז אשר הרהבתי

לשאול חסדך, כי מי אני ומה אני.

אך לא במעלותי כי בטובך בטחתי

ויתורניך ימלאו את חסרוני.

את משושי ותקוותי, שעשועי את,

וכרי דשא לי הנך ומי מנוחות.

על פיך ישק דבר, שכן מוצא שפתיך

ינזור דיני לאשר או לאנחות.