עיבוד לסיפור קצר "חיי" מאת צ'כוב

עובד ע"י: מיכל מור

הדמות: ניקולקה

-----------------------

יש! הצלחתי לחמוק מהאיטליז המחורבן של פרוקופי עם נקניק ביד!!  

בוא,ברוקסי, בוא.

קח חמוד. כל יום לבוא לאיטליז המחורבן הזה, אני לא יכול כבר! פרוקופי כל היום נוזף בי – "ניקולקה!!! מלוכלך פה!!! 

 " ניקולקה פה  ניקולקה שם...בלאט טפוייומט נראה אותו מנקה את כל הדם הזה מהרצפה בסוף כל יום. כן,בסוף כל יום אני 

שוחה בבריכת דם של תרנגולים,חזירים, פרות ...אל תדאג ,כלבים אין שם...

,ניקולקה!!! תחיך ללקוחות!!! 

בכל מקרה, תראה איך אני נראה.

אבל מה שכן,יש אוכל טוב בעבודה הזו – פרוקופי לא יודע כמה הוא נדיב לעובדים שלו... 

תראה, כבר גדלה לי הכרס !  אם ידע זה הסוף שלי ושלך , הוא ישחוט את שנינו ויגיש אותנו במחיר מבצע לכל מי שיירצה האמת כל עבודה אחרת שעבדתי,פיטרו אותי, במסילה האחראי תפס אותי גונב  לבנים – סך הכל 5 לבנים, זה אמא הייתה עם פח צבע ביד  הוא ראה אותי וצעק עלי " תעזוב את זה מייד" מרוב שנבהלתי  נפל הפח וכל הצבע נשפך על האדמה.

 רטקה נהייה כולו אדום ועצבני ופחדתי ממה שיעשה לי אבל הוא רק הלך משם וצעק "אבוי, אבוי לנו לחוטאים"הוא איש טוב בסך הכל, לא מגיע לו לדעת שמישהו גונב ממנו. אתה יודע איך זה ברוקסי- מה שאתה לא יודע, לא פוגע...לקחת, בלאט.

צריכה לסגור פתח בבית לקראת החורף שלא נקפא מקור ונחלה.

אחר כך בצבעות רטקה תפס אותי,ממש לפני שכבר הצלחתי לצאת מהאתר בנייה, האמת היא שקצת הצטערתי על הסיפור עם רטקה , לפחות על זה שהוא תפס אותי. 

קח קח... ובסך הכל גנבתי את הצבע כדי שאמא  תוכל לצבוע את הפתח שהיא סגרה עם הלבנים.

ואתה , הסתדרת יפה בחיים ברוקסי, ככה, יצאת כלב תמים , אף אחד לא מאשים אותך ובא אליך בתלונות, כל היום אתה רובץ בסוף היא נאלצה לקנות את הלבנים ,אז בטח שלא היה לנו כסף גם לצבע...

אני תמיד אומר לה שזה שאריות מהעבודה, חבל שהיא תחשוב שהבן שלה גנב...

ככה ופעם ביום אני מביא לך נקניק – נו ,זה חיים!! תאכל תאכל...

פרוקופי- "ניקולקה!!!!!!"

סטודיו למשחק משה ופניק, לה גרדיה 32 ת"א לפרטים: 052-2225324, דוא"ל vapnik.moshe@gmail.com