אם אין לך את זה, בוא ללמוד את זה
ואם יש לך את זה, בוא להיות מקצוען
מחזה: חשמלית ושמה תשוקה
מחזאי: טנסי וויליאמס
הדמות: בלאנש
-----------------------
אני, אני, אני ספגתי את המהלומות בפניי ובגופי! את כל המתים!
התהלוכה הארוכה לבית הקברות! אבא, אמא! מרגרט, איזה מוות איום!
היא היתה כל כך נפוחה שאי אפשר היה להכניס אותה לארון! היה צריך לשרוף אותה כמו אשפה!
את באת הביתה רק להלוויות, סטלה. והלוויות הן דבר יפה בהשוואה למוות. הלוויות הן שקטות, אבל המוות – לא תמיד.
לפעמים הנשימה שלהם צרודה, ולפעמים היא מחרחרת ולפעמים הם אפילו קוראים אליך, "אל תתני לי ללכת!" אפילו הזקנים, לולא היית שם ליד המיטה כשהם קראו אליך "החזיקי בי" לא היית מנחשת לעולם שהיה שם מאבק על קצת אויר וטיפת דם.
אבל הלוויות הן שקטות, עם פרחים יפים. כן, ובאיזה קופסאות מקסימות אורזים את הפרחים האלה.
לפעמים, אומרים "אל תתני לי ללכת". כאילו שאת יכולה לעצור בעדם!
סטלה, את אפילו בחלומות לא, אבל אני ראיתי! ראיתי! ראיתי!
ועכשיו את יושבת לך והמבט שלך אומר לי שהבית הלך בגללי!
איך לעזאזל את חושבת שילמנו בשביל כל המחלות והגסיסות?
והבת דודה הזקנה ג'סי, ישר אחרי מרגרט, ההלוויה שלה!
או, מלאך המוות נטה את אוהלו על סף ביתנו!... סטלה.
המוות הוא יקר, כוכב שלי. בל ריב היתה המפקדה הראשית שלו.
ככה היא נשמטה לי מן הידיים – מותק!
מישהו מהם השאיר לנו משהו? מישהו מהם השאיר לנו אפילו סנט אחד של ביטוח? רק ג'סי המסכנה – 100 דולר כדי לשלם עבור הארון שלה. ואני עם המשכורת העלובה שלי מבית הספר. כן, האשימי אותי! יושבת שם ומסתכלת בי, יושבת וחושבת שהבית הילך בגללי!
זה הכל, סטלה! בגללי, הוא הלך?
ואיפה את היית, במיטה עם הפולאק שלך!