הסטודיו למשחק של משה ופניק

מחזה: המשרתות

מחזאי: ז'אן ז'נה

הדמות: סולאנז'

​

-----------------------

​

צִרחי אם את רוצה! פלטי גם את זעקתך האחרונה, מאדאם!

אני מוכנה, נמאס לי להיות נושא לרגשות בחילה. גם אני , גם אני שונאת אותך...

אני שונאת אותך! אני בזה לך! את כבר לא מפחידה אותי. תעוררי את זכר אהובך,שהוא ישמור אני שונאת אותך! אני שונאת את החזה שלך הנושם ניחוחות בושם. חזה ה... שנהב שלך! כן, מאדאם, מאדאם היפה. את חושבת שהכל מותר לך, עד קצה הגבול? חושבת שאת יכולה לגזול את יפי השמיים ולשלול אותו ממני? לבחור לך את הבשמים שלך, את הפודרות שלך, אני, לי יש את אחותי.  אני יכולה להעיז לעשות הכל. ומי, מי יכול להכריח אותי לשתוק? למי יהיה העוז לקרוא לי "ילדתי"? נתתי שרות. עם התנהגות של משרתים. חייכתי אל מאדאם. התכופפתי כדי לסדר את המיטה, לשטוף את הרצפה, התכופפתי כדי לקלוף ירקות, כדי להאזין לשתוק? מאדאם באמת עדינה. אבל אני מרחמת על מאדאם. אני מרחמת על עורה הצח של מאדאם, עור הקטיפה שלה, על אוזניה הזעירות,  כפות ידיה הקטנות...  סולאנ'ז מחרבנת עליך!מאדאם חשבה שהיא מוגנת מאחורי בריקדות הפרחים שלה , זוכה לגאולה, על ידי יעודה יוצא הדופן, על ידי הקרבה. בכל זה לא הובאה בחשבון התקוממות המשרתת. הנה היא מתעוררת, מאדאם, היא תפוצץ ותרוקן מתוכן את ההרפתקה שלך. האדון הזה היה סתם גנב עלוב.... אני מצחיקה את האדון? גורמת לו לגחך? הוא חושב שאני משוגעת. הוא חושב שלמשרתות צריך 

להיות טעם מספיק טוב שלא להתנהג בצורה השמורה למאדאם ! באמת הוא סולח לי ? הריהו טוב הלב בכבודו ובעצמו! הוא רוצה להתחרות בי על גדולת הנפש. אני ניצחתי בשיא הפראות! מאדאם מבחינה בבדידותי! סוף סוף! עכשיו אני לבדי! מפחידה. יכולתי לדבר באכזריות אבל אני יודעת. מכירה את הנאום הנמלץ. אני קוראת בפרצופך מה צריך לענות לך ואני אלך עד הסוף. הנה המשרתת – השפחה הנאמנה! תהיי עוד יותר יפה כדי לבוז לי. אני לא פוחדת ממך יותר. אני מתערבלת, אפופה באדים, בקיטור, בשנאה שלי אליך. אני לובשת צורה, מאדאם. אל כדי להוסיף ולשרת אותך עוד יותר, מאדאם! אני חוזרת אל המטבח שלי.שם אמצא את הכפפות שלי, ואת ריח הפה שלי. את הגיהוק הדומם של הכיור. לך יש את הפרחים שלך, לי יש את הכיור שלי. אני המשרתת. את, לפחות, לא יכולה לטנף אותי. אבל  ידך לא תהיה על העליונה עד גן העדן. אני מעדיפה ללכת לשם בעקבותיך מאשר לנטוש את שנאתי בכניסה. תצחקי לך, תצחקי והזדרזי להתפלל, מהרי, מהר! את מאבדת את הראש, יקירתי! סלקי את הטלפיים 

וחשפי את הצוואר הרך הזה. קדימה, אל תרעדי, אל תרטטי, אני פועלת מהר ובדממה. כן, אני הירכיים.... ירכי הפז שלך! הרגליים רגלי הענבר שלך!  אני שונאת אותך! אודם הציפורניים, המשי, הקטיפה, התחרה- ולשלול אותם ממני? ליד דלתות, להציץ בחור המנעול. אבל עכשיו, אני נשארת זקופה. איתנה. תצחקי. אהה! בשום אופן אל תצחקי משפת המליצות שלי...

אחזור אל המטבח שלי, אבל לפני זה אסיים את המשימה שלי.